שבת, חול המועד סוכות, 22.10.2016
הנייד שלי צלצל... תזכורת... היום אחי הקטן, אריה יעקב לייב, בן 58.
גרנו בלוד, ברח' ל"ל (החשמונאים) 7
אפילו לא ידעתי שאימא בהריון... הייתי ילדה תמימה נורא... תלמידה צנומה בכיתה ג'... לא הבחנתי בשינוי במראה של אימא, היא ניהלה את חנות המכולת שלה,כרגיל...
בלילה שבין ה-21 ל-22 באוקטובר, ישנתי במיטה אחת עם אחותי ציפי, הקטנה ממני בשנתיים... ומתוך שינה עמוקה חשתי את אימי גוחנת מעליי ונושקת אותי במצח ואז נישקה את אחותי...שתינו המשכנו לישון כאילו כלום... זה לא רגיל שאימא מנשקת אותנו באמצע הליללה...
בבוקר ה-22 לאוקטובר, אימא לא הייתה בבית להכין אותנו לבית הספר... ונדהמתי לראות את אבא בבית... אבא היה מחלק לחם למכולות שבשכונה וגם למכולת של אימא... והוא היה יוצא לעבודה השכם בבוקר כשעדיין חשוך...
אבא, איפה אימא?... שאלתי
אבא חייך ואמר: אימא הלכה ללדת.
האאאאאאאאאא, אמרתי מבינה, בגלל זה היא נישקה אותי...
וציפי הוסיפה... גם אותי...
מתי היא תחזור? שאלתי את אבא
אבא חייך... תוך כמה ימים... היא בבית חולים עכשיו...
***
כעבור שנים, אימא סיפרה לי על הלידה של אריה...
היו לי כבר 4 ילדים... לא רציתי עוד ילד... ואז מצאתי עצמי בהיריון..לא ראו שאני בהיריון... הייתה לי בטן קטנה... רציתי להפיל... אז הרמתי ארגזים כבדים... אבל ההיריון היה חזק... לא הפלתי... ביום שילדתי, דבר ראשון כאשר הביאו לי את התינוק, פתחתי את כל החיתולים שקשרו לו... ראיתי שהתינוק שלם ובריא ויש לו הכל... ידיים, רגליים, אצבעות, גוף מושלם... אז החזרתי את כל החיתולים... והייתי רגועה... איזה תינוק יפה הוא היה... אמרתי מזל גדול שלא הייתה לי הפלה....
***
היום אחי הקטן, כבר סופר סבא... אחותי ציפי ואני ביקרנו אותו ביומולדת-50 שלו, אחרי שנים של ניתוק, ומאז שוב שולט הניתוק בחיינו...
אחי היקר והאהוב, מאחלת לך, רוב בריאות ואושר ונחת מהמשפחה הנפלאה שהקמת
ה ר ק ע פרסמתי בערוץ היוטיוב שלי, כשטרם נחסם בפניי, סרטון, שבו נראים בבירור זוג שכניי שנכנסו להתגורר בבניין מעלי, תוקפים אותי באופן יזום ומתוכנן. עוד רואים בבירור, כי באירוע הזה השתתפו "עוברי אורח" כלל לא תמימים, ובריון נוסף לא מוכר ולא מקומי, בעל חזות בהמית, שהופיע משום מקום וסייע לזוג שכניי לתקוף אותי בפתח ביתי, כשהוא מרהיב עוז להטיח בי להיכנס לתוך ביתי... כל בר דעת שהיה צופה בסרטון, היה חש אי נוחות מהסיטואציה הבלתי אפשרית שנכפתה עליי, בעומדי יחידה מול כנופיה של אנשים קטנים, שחברו יחד לתקוף אישה לבדה, בפתח ביתה. ולמרות זאת, רוב רובן של התגובות בסרטון מפנות כלפי אצבע מאשימה ומציגות אותי כחולת נפש, בטקסטים מדוקלמים... מגיבים אלה קשורים לפשע השולט בחיי... גם הם כמו שכניי, מתפרנסים מהפעלת טרור שטני על קורבנות חסרי ישע, ובתוך כך הם זיהו אותי כאחת הקורבנות... כל אחד מהמגיבים יכול למנות עשרות שמות של קורבנות שהם עצמם מעורבים בחיסולם... אלה הנאצים היהודים, שכירי חרב, הקוראים לעצמם חוקרים פרטיים. הכשרת שכירי חרב באצטלה של חוקרים פרטיים
במסגרת ההכשרה שעוברים נאצים יהודים אלה, הם לומדים לרצוח קורבנות חסרי ישע בשיטות מיתממות, ומשננים טקסטים להטיחם בפני הקורבנות כשאלה יזעקו לעזרה, טקסטים, שיציגו את הקורבנות כהזויים, כאילו כל מה שהם זועקים הוא תלוש מהמציאות... ומתברר שהטקסטים האלה מוטחים בפני הקורבנות גם כאשר הקורבנות מציגים תיעוד.
להלן הסרטון המדובר והתגובות
***
בחרתי תגובה אחת באמצעותה להמחיש בפניכם את שיטת הגינוי המתבצעת תוך שימוש במילות ברכה.
אבא יקר, אני זוכרת שתמיד כששאלתי אותך, מתי הוא יומולדתך, השבת לי בהומור הגליציאני שלך... כל שבוע יש לי יומולדת...
איכשהו נחרט בראשי שיומולדתך הוא ב-8 למאי.
ורק כשהוצאתי את תעודת הפטירה שלך התברר לי שתאריך לידתך הוא ה-15 למאי. ולמרות זאת בשנת 2011 שיבשתי את תאריך לידתך: 8.5.2011, זוכרת את אבא... בפייסבוק.
***
כל יומולדת אתה חסר לי יותר... ההומור שלך, הקידוש בימי שישי, לילות הסדר, שהיית ממשיך את ההגדה אחרי שכולם כבר הלכנו לישון, ודי ריחמתי עליך שאתה חייב לסיים את ההגדה לבדך...
השנים נוקפות, והיום אתה כבר בן 104, ובעיקר, אתה כבר איננו...
זוכרת אותך כשגרנו בלוד, קם כל בוקר כשבחוץ עוד חשוך והולך לעבודה... לחלק לחם למכולות בלוד עם עגלה וסוס... חחחח... היום כבר לא מחלקים לחם עם עגלה וסוס...
אני גם זוכרת שבמחסן הצמוד למכולת של אימא ארגנת לך פינת עבודה לשעותיך הפנויות... שזרת שיער זנב סוס בתוך משטחי עץ מחוררים שהפכו למטאטא... ואני כל כך התפעלתי מכישוריך... אמרת לי שזו הייתה עבודתך ברוסיה אחרי המלחמה... כשפגשת את אימא...
אני תוהה אם אתה רואה משם את הנינים שנולדו לך... את דור ההמשך שלך ושל אימא... ואם אתה מחזק אותי משם במאבקי נגד הנאציזם היהודי.... מבטיחה לנצח בשבילך ובשביל אימא...
***
באחרית ימיכם, אימא ואתה התגוררתם אצל ציפק'לה בקיסריה, ושם גם אתם קבורים, יהי זכרכם ברוך.
ה ר ק ע
כספי הפיצויים שקיבלו הוריי ניצולי השואה הקימו על משפחתי ואני בכלל זה גורמי פשע אשר במסווה של חוקרים פרטיים הם מחסלים אותנו בשיטת הלסמי בזה אחר זה, וכעת הוא תורי.
אני עליתי הזונות האלה בעוד מועד ואין לי שום כוונה לאפשר להם לבצע בי את זממם ואני נחושה לחשוף ולמוטט את הפשע הזה ולהציל את חיי ואת משפחתי ובתוך כך את רבבות הקורבנות כמונו המובלים כשה לטבח.
הפייסבוק כמובן מסייע בידי מאוד, אני מנהלת קבוצות ודפים בנושא.
מאז פתחתי את הפייסבוק אני עוברת מידי גורמים עבריינים בצוות פייסבוק חבלות זדוניות והתחושה היא די של חוסר אונים, אין עם מי לדבר... ואני יודעת בבירור שכל החבלות מוזמנות על ידי חברת החקירות העוסקת בחיסולי.
***
לאחר שכל ניסיונות החדירה למחשב שלי עלו בתוהו... פנתה חברת החקירות לזונות בפייסבוק ישראל והפעילו אותם כשכירי חרב באמצעותם לחדור למחשב שלי, להשתלט עליו ובעיקר להחדיר וירוסים...
ולהלן האירוע שבת, 14.5.2016, בסביבות 19:00 פתחתי את הנייד, ורציתי להיכנס לחשבון הפייסבוק שלי, ולא הצלחתי, פייסבוק העלה על המסך את ההודעה החשודה על פניו להלן:
היה ברור לי שזו הודעה זדונית... זו לא הפעם הראשונה שגורמים עבריינים בצוות פייסבוק מופעלים לחבל בפעילות שלי בפייסבוק... ולכן, עשיתי "הפעלה מחדש" בתקווה שההודעה הזו תיעלם... אך לא.
הסתכנתי ולחצתי על "התחילי" ואז קיבלתי את המסך הרצ"ב להלן.
מסתבר שבני הזונות שבצוות פייסבוק, תכננו להרוס לי את המחשב באמצעות התקנת תוכנה זדונית במסווה של תוכנת אנטיווירוס... מיד בצעתי "הפעלה מחדש".
מאחר ובמחשב שלי מותקנת תוכנת אנטיווירוס בדיוק כמו שהזונות בייסבוק השתמשו בה: ESET... ליתר ביטחון ביצעתי בעצמי סריקה של המחשב שלי, שערכה כחצי שעה. הסריקה הושלמה בהצלחה ולא נמצאו כל איומים:
ואז ניסיתי שוב להיכנס לפייסבוק.
ושוב קיבלתי את הודעה הודעה זדונית שחסמה ממני את האפשרות להיכנס לפייסבוק בכלל.
הבוקר הנייד שלי צפצף וצפצף... די אמרתי, אני זוכרת... אימא היום בת 95... התארגנתי והתיישבתי לכתוב את הרשומה הזו לזכרה...
***
אימא בלתי נשכחת,
את בלבי תמיד, מלווה אותי בכל שעותיי הקשות בימי חול וחג.. תמיד את איתי, בתוכי, בדי.אנ.אי שלי... ממשיכה לנהל עמך שיחות נפש ארוכות כמו פעם ולהקשיב לעצותיך החכמות... חבל לי שהלכת בטרם הספקתי למלא בך לפחות עוד עשור בחיי...
אימי היקרה
שרה (סלה - באידיש) טייכר לבית מילר
זיכרונה לברכה
היום אני בת 64, ואני זוכרת אותך בגילי... תוססת, פעילה, חיונית, ומתנדבת בכל מקום שצריך... גם בבסיסי צה"ל... הנתינה הייתה מהותך... ואיכשהו גם בזה אני דומה לך.
מעולם לא חשבתי שאוהב קמטים על פניי... אבל היום כשאני מביטה במראה, וקמטים מקשטים את פניי, אני רואה את פנייך משתקפות בפניי... וכל קמט מדמה אותי יותר ויותר לך...
נזכרת, פעם בביתינו באשדוד, בזמן שהסתרקת במקלחת מול המראה, נכנסתי, אולי לשטוף ידיים, ואז אמרת לי בעברית טבולה באידיש:
את יודעת מלכה, אם אני לא מסתכלת במראה, אני מרגישה כמו בת 16, אבל כשאני מביטה במראה ואני רואה את כל הקמטים האלה, אני רואה את הגיל האמיתי שלי...
ואני אהבתי אותך עם הקמטים... אימא שלי.
***
בשנתם האחרונה שהו הורי בקיסריה, בביתה של אחותי הקטנה ממני, ציפי חג'בי (אגם).
כחודשיים לפני מועד יומולדתו, שלח לי אלברט אדם חברות בפסייבוק.
השוטר בדימוס, אלברט אדם מירושלים עסק בתפקידי שיטור סיור וקהילה
הייתה לנו רק חברה אחת משותפת: שאנה פרקש אישרתי את החברות.
***
שאנה פרקש ואני קורבנות של אותו פשע שטני... "תעשיית הרצח".
***
בתאריך 27.12.2014 פייסבוק שלח לי התראת יומולדת לאלברט אדם, וברכתי אותו ברכה שגרתית.
וכעבור 3 דקות פייסבוק שלח לי התראה, שאלברט אדם הגיב לברכה שלי.
יודגש שמאז אישרתי את החברות לא הייתה כל אינטראקציה ביני לבין אלברט בפייסבוק. מאחר שכך, הייתי משוכנעת שאלברט הודה לי על הברכה והתכוונתי ללייק לאישור... כרגיל.
אבל אז חיכתה לי הפתעה.
לפני שהודה לי, אלברט אדם ברך אותי ב"שבוע טוב", ולאחר שהודה לי, אוסיף ברכה ארוכה שבסיומה נכתב "כל ימי חייך בוכה תהיי".
להלן צילום המסך :
חשתי פגועה באופן בלתי נסלח... וניתקתי את החברות.
***
כקורבן "תעשיית הרצח" אני מכירה את שיטת ההתעללות הזו... קודם מברכים "שבוע טוב"ולאחר מכן, מברכים ברכה ארוכה שמסתיימת בקללה.
***
הכעס כלפי אלברט אדם לא שקט, בעיקר לאחר שהתברר לי שהוא היה שוטר קהילתי... ובאפריל 2016 פרסמתי את הרשומה הזו, שבמקור הייתה פוגענית במיוחד, באומרי, אם הוא קילל אותי בתגובה לברכתי, גם אני אקלל אותו.
***
ואז קיבלתי משאנה את ההודעה הרצ"ב, ממנה עולה שגם עם שאנה לא היה לאלברט כל אינטראקציה.
החקירה הפרוורטית שעברתי, לא נתנה לי מנוח... בדקתי ברשומות שלי והתברר לי שהחקירה הזו היא חלק ממזימה מתוזמנת שתכננו נגדי שוטרי מרחב ירקון, היום תחנת לב ת"א, במטרה לחסל אותי בעבור טובות הנאה... לאחר שניסו כבר בעבר להוביל מהלך לחיסולי שלא צלח... הבנתי, שהם ימשיכו עד שיצליחו.. והחלטתי לפעול לעצירתם... ביררתי מה עלי לעשות וכתבתי את הפקס שלהלן:
ראשון - 3.4.2016
אל: קצין הרישום תחנת משטרה לב
ת"א דיזינגוף 221 תל-אביב, הפקס שהופיע בטופס אישור הגשת תלונתי בתאריך 14.2.2016:
03-6503991 הפקס ביומן - 03-5454380 - אישור פקס רצ"ב בהמשך.
הנדון: תיק חקירה
182625/15
בקשה לקבל העתק מכל חומרי החקירה בתיק זה לרבות סרטוני החקירה,
כפוף לחוק חופש המידע
בתאריך 14.2.2016הופעתי בתחנת המשטרה להגיש תלונה בגין תקיפה,
הטרדה ואיומים, בביתי, ע"י שכניי שהביאו בריון, שיתקוף אותי בביתי בשעה
שעסקתי בשיפוץ הפוגרום שבעלת הבית מירית לוויט גרמה בחזית ביתי... אתם, תקפתם אותי
בניסיון לסלק אותי מהתחנה ולמנוע ממני להגיש את תלונתי, ואני התעקשתי... לבסוף תלונתי
נרשמה, בהשפלה גדולה... להלן מספר התיק: 2016 / 66155
חודש שלם אוננתם על תלונתי, במהלכו ועד היום אני ממשיכה להיות
מותקפת על ידי אותו בריון, גם בביתי וברחוב, ובכל מקום שאני שם, וממשיכה להיות
מוטרדת על ידי שכניי העבריינים, נשוא תלונתי...
ואז בחלוף חודש בדיוק, בתאריך 14.3.2016 קיבלתי טלפון מרפ"ק
אושר צדקה, להתייצב לחקירה.
בחקירה התברר לי, שמופנות נגדי 3 האשמות חולניות תחת הכותרת "השכנים
מתלוננים שאת מטרידה אותם": 1. שאני עושה את צרכיי בפתח דלתם של שכניי.
2.שאני אומרת לשכניי שאני אשבור להם את הדלת. 3 שאני פוגעת בפרטיותם בכך שאני מצלמת אותם.
תיק זדוני זה שמלכתחילה אסור היה לו להיפתח, נסגר בתום החקירה, אך
הפרשה מבחינתי לא תמה.
פתיחת התיק הפרוורטי הזה נגדי, הוא חציית כל הקווים האדומים, והמוח הסוטה
מאחורי התיק הזה חייב לשלם.
אין ולא יכולה להיות לכם, ולו בדל ראייה שתצדיק פתיחה בחקירה משפילה
כזו נגדי, ואתם יותר מיודעים, כי הטרדתם אותי בחקירת כזב פרוורטיות שבושלה יש
מאין, ממניעים זדוניים... על חשבון משלם המיסים.
לגבי סעיף 3
אני תוהה, מי נתן לכם מנדט לאיים עליי שאם אמשיך לצלם את הפשע השולט
בחיי, אתם תפנו לבית משפט...
אני נולדתי עם הזכות לצלם ואף בן זונה לא ימנע זאת ממני... דרישה כזו מפי שוטר היא
עבירה בוטה על החוק.
כ"כ, סעיף 262 לחוק העונשין, מחייב אותי לנקוט
כל אמצעי סביר כדי למנוע פשע ידוע מראש, ותיעוד הפשע הוא אמצעי סביר כמתחייב מהחוק...
וזה לשון החוק: מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל
האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו, דינו - מאסר שנתיים.
אתם, כפי שנראה על פניו, אינכם חוששים משנתיים
מאסר, בשל אי נקיטתכם את הצעדים המתחייבים מתוקף תפקידכם, להגן עלי מפני פשע ידוע
מראש, כפי שעולה מתלונתי הנ"ל ומעשרות תלונות קודמות שטייחתם... שהרי אתם
שוטרים, עלק, עובדי ציבור... לכן, אתם יכולים לאונן על תלונותיי, ובמקביל, לשסות
בי בריונים ומטרידים, ולהטריד אותי בחקירות פרוורטיות, פרי מוחכם החולה והנבוב...
כשאתם עושים תפקידכם כלי רצח נגדי, בעבור טובות הנאה.
אין צורך להכביר במילים... אני רק מבטיחה שאיש לא
יצא נקי.
מי הם הקורבנות? אנשים תמימים, מוחלשים כלכלית, חסרי אונים וישע, ובעיקר, שאינם מבינים שנרקמה מזימה לחסלם, והם מאמינים שהם יכולים לשנות לעצמם את המחר... אין סיכוי שתעלה על בדל דעתם, המחשבה, שחייהם נגזלו מהם והם משמשישם פס ייצור בידי בני תשפוכת השטן, המובילים אותם כשה לטבח אל סופם... מהו המניע? צבירת כוח... הון... שררה... שליטה... מי הם הרוצחים? אנשים מכובדים, בעלי חזות מכובדת ולשון חלקלקה, בעלי הון המחוברים לעטיני השלטון... שהשפיטו אליהם כל גוף, ארגון ומוסד במדינה... בעיקר את מערכת אכיפת החוק. מה המשותף לכל שיטות החיסול הנהוגות בתעשיית הרצח בישראל? המצג התמים - המאפשר לצייר את הקורבנות, כאילו יד הגורל המר רודף אותם, ולא ידי אדם זדוניות... והקורבנות התמימים נופלים בפח המצג התמים ומאמינים שהם אשמים בגורלם...
הסמרטוטה מירית לויט, בעלת הבניין ברופין 40 ת"א, בהתקף פסיכוטי
מרס 2016, זה החודש הרביעי מאז התחלתי לבצע בכוחות עצמי ועל חשבוני, עבודות שיפוץ להחזרת המצב לקדמותו של חזית הבית, לאחר שבעלת הבית, מירית לויט, הסמרטוטה, זרתה הרס וחורבן, עקרה עצים שטיפחתי שנים רבות, ניפצה עציצים וזרקה הכל לזבל, ניסרה את המעקה שלי, הרסה את השביל שהוביל לדירתי, ותכננה להפוך את המקום למוסך. הגשתי תלונה במשטרה וניהלתי מלחמת חרמה נגד המזימה השטנית הזו, שנועדה לחסל אותי... התוצאה, שאני נאלצת לבצע את עבודות שיפוץ ההרס לקדמותו בעצמי ובכספי, ואני עושה זאת בשלבים וביסודיות, כשכל הזמן אני סובלת מהתנכלות והטרדות זדוניות מידי שכניי הפועלים בשליחותה של בעלת הבית, ומידי אנשים זרים, ואף חוויתי תקיפה, בגינה הגשתי תלונה במשטרה.
***
בדירה הצמודה לדירתי, גרה בעבר, כמוני בדמי מפתח, גב' אסתר רבינוביץ' ז"ל, ניצולת שואה, שנרצחה בדם קר, ע"י נאצים יהודים במדים, ולא במקרה אני מצאתי את גופתה.
ענת רינגשאו שכנתי הפרחה ברופין 40 ת"א בהתקף של טירוף
כל הדיירים שנכנסו להתגורר בדירה הזו, לאחר מותה, נשתלו כשכניי, ע"י חברת החקירות העוסקת בחיסולי ובחיסול משפחתי, והם נכנסים לתוך חיי באופן שיטתי ומאורגן, כשמירית לויט הסמרטוטה מפעילה אותם, לפעול נגדי בשיתוף פעולה של שוטרים עבריינים מתחנת לב ת"א, לשעבר תחנת ירקון, בתמורה לטובות הנאה.
כיום מתגוררת בדירה הזו, אחת בשם ענת רינגנשאו, פרחה מצויה המגדלת בגפה את בתה היחידה, מאז הייתה בת שנה וחצי, כיום הילדה כבת 6 שנים... בתה דומה לה, כשתי טיפות מים.
שכנה זו, נשתלה כשכנתי, ע"י חברת החקירות העוסקת בחיסולי ובחיסול משפחתי, ויש לי יסוד להאמין, שהינה פקידת סעד.
***
. בתאריך 14.3.2016, בעודי משפצת את הפוגרום שזרתה בעלת הבית בחזית קומת הקרקע, בדיוק כשאני משפצת את חזית דירתה של ענת, קיבלתי הודעה טלפונית מרפ"ק אושר צדקה, להגיע למחרת לתחנת לב ת"א, לחקירה... ואז התברר לי, כי נפתח נגדי תיק מס' 182625/15 שעניינו חרא... שכנתי ענת התלוננה נגדי במשטרה, שאני מחרבנת בפתח ביתה...
מסתבר, שכל מטורף בעל מוח סוטה ומניעים אפלים, יכול להגיש תלונה פרווטית במשטרה נגד אדם תמים, לבזותו ולפגוע בשמו הטוב ובכבודו, מבלי שיצטרך לספק ולו בדל ראייה... והמשטרה ממהרת להטריד את הקורבן התמים בחקירה הזויה על חשבון כספי הציבור...
זה סוג האנשים והשוטרים שמקיפים אותי...שהופכים את חיי לגיהינום... ואותם אני שורדת מזה כ-30 שנה.
***
האירוע הפרוורטי הבא, התרחש בנובמבר 2015... ויש בו כדי ללמד על הטירוף השולט בבית בו אני גרה, ברופין 40 ת"א, מאז נכנסה היורשת מירית לויט, להתגורר בבניין... להלן: הסמרטוטה.
בעקבות סתימת ביוב, שבדיעבד מתברר הייתה יזומה, הביאה הסמרטוטה, סמרטוט כמוה, שיפתח את הסתימה.
יצוין, כי תמיד כשהסמרטוטה מירית לויט מעסיקה משפצים, היא מפעילה אותם נגדי, ואני עוברת מידם התעללויות מבית מדרשו של השטן.
מאחר שכך, החלטתי להסתגר בביתי במהלך עבודת פתיחת הביוב, שהתבצעה בצמוד לדלת הכניסה לביתי.
זירת האירוע
כשרעשי העבודה נדמו, יצאתי לראות מה המצב, כדי לנקות... שכן, זה עניין שבשגרה... לאחר כל שיפוץ שהסמרטוטה מירית מבצעת, אני זו שתמיד מנקה ומפזרת את הפוגרום.
***
בשנייה שפתחתי את דלת ביתי, שמעתי מאחוריי, את השכנה ענת המתגוררת בדירה הצמודה לדירתי, גם פותחת את דלת ביתה, ואחוזת תזזית החלה לצעוד, כשהיא ממהרת להקדים אותי אל תא הביוב. עיניה היו מכוסות במשקפיים כהות שהסתירו את עיניה, ליד תא הביוב היא נעצרה והחלה לצעוד קדימה ואחורה בחוסר שקט.
התעלמתי, וניגשתי לבדוק את מצב הזוהמה, שעלי לנקות, ואז לפתע, הופיעה מירית הסמרטוטה, וניצבה מולי, ולצידה עמדה ענת, כעבד נרצע, מוכנה לשתף עמה פעולה ככל שהם קבעו מראש... לציין, כי עם הגעתה של מירית הסירה ענת את המשקפיים הכהות מעל עיניה...
הבנתי, שאני הולכת להיות מותקפת, אך לא יכולתי לעלות על בדל דעתי כמה נמוך זה יהיה הפעם, ובכל מקרה, היה ברור לי שענת גויסה לאירוע הזה בתפקיד של עדה.
***
ליד תא הביוב הייתה מונחת ערימת זוהמה שחורה שהוצאה מהביוב, שהכילה בין היתר, גושי אבנים ומגבונים לחים.
לפתע, הסמרטוטה מירית, פנתה אליי בהצביעה על ערימת הזוהמה שהוצאה מהביוב ושאלה אותי: "את זורקת לביוב מגבונים לחים"? השבתי לה:" לא אני... את זורקת... הלכלוך הזה מגיע מלמעלה מהקומה האחרונה".
הסמרטוטה חזרה על אותה שאלה עוד מספר פעמים ואני השבתי לה את אותה תשובה בכל פעם.
לאחר מכן היא פנתה אל ענת ואמרה לה: "אני אצלם את זה"... ענת הכלבה הנאמנה, הנהנה בראשה... כן כן... ומירית שלפה מצלמה שהכינה מראש, וצילמה את ערימת החרא השחורה שהוצאה מהביוב.
לאחר שהרביצה 2 תמונות מזויות שונות של ערימת החרא, פנתה הסמרטוטה מירית לויט אל ענת הפוסטמה ואמרה לה באופן שגם אני אשמע... בשבוע הבא יבואו להחליף את הצנרת...
אז התערבתי ואמרתי... לפחות שינסרו את השורשים לאורך הצנרת...
הסמרטוטה השיבה לי בהבעת פנים נוכלית: כל מה שיהיה לאורך הצנרת ינקו.
אז שאלתי אותה: הם כבר הלכו?... אני יכולה כבר לנקות את הלכלוך הזה?...
מירית הנהנה בראשה והשיבה בלחש: כן.
אז הלכתי להביא כלים לאיסוף הזוהמה... ובשלב הזה גם מירית וענת התפזרו כל אחת לביתה.
***
האירוע הזה, הזכיר לי, אירוע מלפני מספר שנים, שאז הוזמנתי לחקירת חרא במשטרת מרחב ירקון כשעדיין פעל במשכנו הישן, ברח' הרכבת 14, בת"א... מגישת התלונה אז הייתה הסמרטוטה, מירית לויט, שטענה נגדי, שאני גורמת נזק לבניין, בכך שאני סותמת את הביוב בבניין עם בקבוק פלסטיק של מי עדן...
את החקירה החולנית הזו ניהלה קצינה זונה בשם רות חזום.
אציין, כי כדיירת בקומת קרקע נמוכה, עד להחלפת תא הביוב בחצר האחורית, שבוצע בשנים האחרונות, כל סתימת ביוב, הציפה קודם את דירתי, וכך תמיד אני נשאתי בהוצאות פתיחת הסתימות התכופות שהרסו את חיי...
לכן, מיהרתי להתייעץ עם עו"ד המתמחה בחקירות משטרה, שעניינן חרא, והוא הרגיע אותי... בהסבירו לי, כי לא כל תמונת חרא משמשת להגשת תלונה במשטרה... ידוע, כי תמונות חרא משמשות גם למימוש פנטזיה אצל נשים בודדות רבות הסובלות מחזות דוחה, ופיתחו סטייה, לאונן מול תמונות של חרא, ורק כך הן מגיעות לאורגזמה...
***
בסרטון הרצ"ב בעלת הבית מירית לויט, בהתקף פסיכוטי, מסבירה לי, שההרס שהיא זורה ברכושי הוא לטובתי, וזוממת לשדוד ממני את רכושי הפרטי כולל זכויות זיקת הנאה שיש לי על השטח בחזית ביתי, כמו גם על כל חלקי הבית הפנויים...
כמה טוב שהאינטרנט נכנס לחיינו... שנים רבות התקשיתי להתיידד אתו, אבל לבסוף זה קרה... עד אז כתבתי לאחי מכתבים מודפסים על נייר לכתובתו דאז באשדוד, שברח' אבא הילל סילבר... היום הוא גר בבאר שבע, ליד בנו רן, שנולד לו מאשתו הראשונה, אנה...
לאחי יוסי, בן נוסף, עומר, מאשתו השנייה, עדנה, שגם ממנה התגרש... המתגוררת באשדוד, והבן עומר מתגורר בראשון לציון...
בדיעבד הבנתי, כי אשתו הראשונה, אנה, ואשתו השנייה, עדנה, נשתלו לו.
אחי מעולם לא חיזר אחר נשים... "חברים" היו מסדרים לו... והוא לא הבין שאותם "חברים" אינם אלא גורמים זדוניים שנשתלו לו ע"י חברת החקירות שעוסקת בחיסול משפחתנו, שתפקידם לשתול לו את הנשים בחייו...
***
אבא שלנו, דב, עבד כמחסנאי באלת"א, קודם בלוד ואח"כ באשדוד.
כשאחי יוסי השתחרר מהצבא הכניס אותו אבא לעבוד באלת"א והוא התקבל לאגף הנדסה...
גם אני עבדתי באלת"א תקופה קצרה, שאסכם אותה כמו את כל מקומות העבודה שהיו לי... סיוט.
***
ציפי, אחותנו הקטנה, עדכנה אותי שיוסי עבר אירוע מוחי... אך איני יכולה לבקרו... יוסי, ובנו הבכור, רן, ניתקו איתי את הקשר... רן מפחד מפני "האנשים הרעים", כפי שהגדיר אותם... וכך גם עומר, הבן השני, הזיכרון שלי מגיע עד היותו כבן שנתיים... כשפתחתי פרופיל בפייסבוק לפני כ-6 שנים, ניסיתי להציע לו חברות, והוא מחק אותי פעמיים...
אחותי הבכורה, מינה שטיינברג, הי"ד, נרצחה ע"י חברת החקירות העוסקת בחיסולי, כשנתיים לאחר מותם בטרם עת של הוריי, שרה ודב טייכר, שנפטרו בשנת 1994.
בדירה מעלי, ברופין 40 ת"א, בקומה א', התגוררו, הזוג טל קידר ויוסי גרעיני, שנים רבות... הם לא היו נשואים, והביאו במשותף ילדה.
טל, גרושה עם 2 בנות גדולות,
יוסי, סרן בצבא, רווק,
השניים הופעלו נגדי על ידי חברת החקירות העוסקת בחיסולי, ובין היתר ביצעו נגדי מעקבים והאזנות סתר לטלפון הנייח שהיה לי.
שבוע לפני שאחותי הבכורה נרצחה בשיטת גרימת מוות באמצעות אירוע מוחי, היא התקשרה אליי וביקשה שאנחנו האחים נתאחד... כי תעשיית הרצח הפרידה בינינו האחים.
שבוע לאחר אותה שיחה, נתבשרתי, שאחותי שוכבת ללא הכרה בבית חולים אסף הרופא... בביקורי פגשתי רופאים זונות וצוות רפואי אלים ונתעב... אחותי מתה!... בת 53 בלבד בהירצחה... הי"ד!
בדיעבד התברר לי שהצוות הרפואי שפגשתי בבית חולים אסף הרופא, הופעל ע"י חברת החקירות העוסקת בחיסול משפחתי...
טל קידר ויוסי גרעיני, הקליטו את השיחה שלי עם אחותי, קיבלו כסף על העבודה המסורה הזו, ומחשש שאנחנו נתאחד, רצחה חברת החקירות העוסקת בחסולי, את אחותי התמימה, דור שני לניצולי שואה... השם יקום דמה!
***
הזוג טל קידר ויוסי גרעיני, אף ביצע נגדי פשעים שטניים אחרים, כמו הזרמת מים לתוך דירתי דרך התקרה, ויצירת בקע בתקרה דרכו זרמו המים... הפשע השטני הזה נמשך מספר שנים. הם מנעו ממני לחיות בדירתי, גרמו לי נזקים בריאותיים וברכוש, ועד היום אני חיה בדירה שכל הגג קרוס, כתוצאה מהמים שזרו הרס וחורבן, וזה גם תודות לפיקוח העירוני ת"א, שכל פניותיי להתערבות במפגע הזה, היו לחרב פיפיות נגדי, והיה ברור שכל פקחי העירייה עובדים קשורים למפגע הזה ובדיעבד התברר לי שהם פועלים בשירות חברת החקירות העוסקת בחיסולי... עד היום ההרס שולט בביתי, הוא כה גדול עד שאין באפשרותי לשאת בעלויות השיפוץ, ואני נאלצת לחיות בתוך ההרס והעובש שהם הותירו אחריהם בחיי.
בדיעבד התברר לי, כי הדירה הזו בקומה א', משמשת משכן לעבריינים הפועלים מטעם חברת החקירות העוסקת בחיסולי, הנשתלים כשכניי..
***
בתעודת הפטירה של אחותי מינה, מופיע, שאחותי נולדה ביום 6 בפברואר...
אך בזיכרוני חרוט התאריך 7 בפרואר...
לקראת כל יום הולדת של אחותי, היו הוריי מזכירים זה לזה בפולנית את תאריך הולדתה של אחותי: שבטגו לוטגו, שזה 7 בפברואר, כדי לקנות לה מתנה...
אחותי, שהייתה חולה במחלת אפילפסיה (הנפילה), זכתה לפינוק יתר מהוריי, וימי הולדתה היו קודש לרכישת מתנות יקרות לילדה...
***
זיכרון אישי מימי ילדותנו בלוד.
לאחותי מינה הייתה מחברת שירים, מחברת שהייתה רושמת שם כל שיר חדש שיצא... בימים חמים, כשהייתה חוזרת מבית הספר, לא היה מזגן בבית, המרצפות היו נשטפות, וכך היה הבית מקורר... אחותי מינה הייתה נמרחת על הרצפה הקרה, פותחת את המחברת שירים ומתחילה לשיר ואני הייתי מצטרפת אליה בשירה...חוויה נעימה שנצרבה בזיכרוני מהבית בלוד ומאחותי הבכורה, מינה, שכל מה שנותר לי ממנה הוא זכרונות מהבית
בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו.
מהי הטרדה מאיימת?
הטרדת אדם בידי אחר בכל דרך שהיא, נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו.
הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר, באחד מאלה:
(1)בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת;
(2) בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו;
(3) ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר;
(4) בפגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו.
הקורבן פונה לבימ"ש שלום לבקשת צו מניעה נגד הפוגע.
ובימ"ש רשאי להורות לפוגע להימנע מלבצע את המעשים שביצע נגד הקורבן.
***
האם לתת אמון בשופטים? חד משמעית - לא! שופטים במדינת ישראל הם שכירי חרב של תעשיית הרצח המופעלת על ידי החוקרים הפרטיים... אבל למרות זאת, השופטים הם הכתובת שלכם להוצאת צו מניעה.
לכן, תהיו נחושים להדוף כל ניסיון נתעב מצד שופט להוליך אתכם שולל... תצטיידו בתיעוד והקלטות, ובסיום כל דיון, בקשו העתק של הפרוטוקול... זה לא ברור מאליו שהשופט ייתן לכם...
מלכה טייכר-מילר
מובילה מאבק למיגור תעשיית הרצח
בישראל
הפועלת בכסות של עבודת חקירות פרטיות
האם מותר לחוקר פרטי לבצע חקירות בכל מקום ובכל זמן?
לא!חוקר פרטי יכול לבצע מעקב רק ברשות הרבים. אסור לחוקרים לחדור לפרטיות של אדם, וזה כולל איסור על האזנות לשיחות טלפון (או שיחות בכלל), להיכנס לדירה של מי שעוקבים אחריו בלי רשותו וכדומה.
מה קורה כאשר אתה חש שחוקר פרטי עוקב אחריך?
אפשר וניתן לבקש מחוקר פרטי שיפסיק מעקב אם הוא מטריד ומפריע ועל החוקר הפרטי להיענות לבקשה של הנעקב.
מצד שני, החוקר יכול להמשיך בחקירותיו בלי מעקבים והטרדות.
אם הוטרדתם ממעקב בידי חוקר פרטי, אתם יכולים לפנות למשטרה אחרי שהזהרתם את החוקר הפרטי. המשטרה חייבת להזהיר את החוקר הפרטי ולהורות לו לא להטריד אתכם במעקבים.
הערה:רצוי וחשוב שתצטיידו לצורך הגשת תלונה בצילום ו/או הקלטה ו/או סרטון שיחזק את טענתכם נגד המטריד... אפשר לעשות זאת עם הנייד ולהעתיק על דיסק-און-קי.
מותר לחוקר פרטי לבצע מעקבים רק ברשות הציבור ולא לחדור לפרטיות של נעקב. קרי, חדירה לביתו או למשרדו ללא היתר, ובוודאי שאסור לחוקר פרטי לעסוק בהאזנות סתר או לבצע חיפוש בדירה או בבית של מישהו.
****
מי יכול לעסוק בחקירות פרטיות? בישראל יש צורך ברישיון מטעם המדינה כדי לעסוק בחקירות פרטיות ובחקירות בכלל. הרישיון מוענק למי שהוא בן 23 לפחות, ועבד כ-6 שנים קודם לקבלת הרישיון כחוקר פרטי, במשך 3 שנים במשרד חקירות, כמתלמד. (כלומר, רק מי שמלאו לו 18 יכול להיות מתלמד) חוקר פרטי בעל רישיון יכול לעבוד רק במסגרת משרד חקירות קיים, עד שהוא צובר ניסיון נוסף, ואז הוא יכול להפוך לחוקר פרטי עצמאי, או לפתוח משרד חקירות משל עצמו ולהעסיק חוקרים ומתלמדים.
****
האם לסמוך על המשטרה?
לא, בשום פנים ואופן, לא!
כל השוטרים, ללא יוצא מן הכלל, בכל הדרגות, פועלים כשכירי חרב של חברות החקירות, והם עושים לביתם משיתוף פעולה עברייני עם חברות החקירות, נגדיכם...
ולמרות זאת, הם הכתובת לתלונתכם.
לכן, חובה עליכם לדאוג לצאת מתחנת המשטרה כשבידכם ראייה על הגשת תלונה נגד המטרידים.
מומלץ להתעקש לקבל אישור על הגשת תלונתכם ולהצטייד בפרטי השוטר שמסרתם לו את תלונתכם... וזאת, להבטיח לכם שאם השוטרים העבריינים ישמידו את תלונתכם, והמטרד ימשיך, תהיו מגובים שפעלתם כחוק, בטרם פעלתם בעצמכם למניעת ההטרדה.
המשטרה מנפקת 2 סוגי אישורים:
אישור זמני, המופק ברישום ידני
ואישור קבוע המוצא באמצעות המחשב.
2 האישורים טובים לשמש בידיכם ראייה שפעלתם כחוק, אך המשטרה הפקירה אתכם.
כדאי לדעת:
השוטרים יותר מיודעים שאתם קורבנות מוטרדים, הם יודעים גם מי היא חברת החקירות שעוסקת בחיסולכם, והם עצמם כאמור, עושים לביתם מחיסולכם.
לכן, אל תצפו שהם יסירו מעליכם את המטרד סופית, השוטרים רק יתקשרו לחברת החקירות ויאמרו להם להחליף את המטריד, במטריד אחר, כי יש נגדו תלונה... ובזה הם סיימו. מאחר שכך, עליכם כל הזמן לתעד ולהתלונן, לתעד ולהתלונן, לתעד ולהתלונן, לתעד ולהתלונן...
