מי הם הקורבנות? אנשים תמימים, מוחלשים כלכלית, חסרי אונים וישע, ובעיקר, שאינם מבינים שנרקמה מזימה לחסלם, והם מאמינים שהם יכולים לשנות לעצמם את המחר... אין סיכוי שתעלה על בדל דעתם, המחשבה, שחייהם נגזלו מהם והם משמשישם פס ייצור בידי בני תשפוכת השטן, המובילים אותם כשה לטבח אל סופם... מהו המניע? צבירת כוח... הון... שררה... שליטה... מי הם הרוצחים? אנשים מכובדים, בעלי חזות מכובדת ולשון חלקלקה, בעלי הון המחוברים לעטיני השלטון... שהשפיטו אליהם כל גוף, ארגון ומוסד במדינה... בעיקר את מערכת אכיפת החוק. מה המשותף לכל שיטות החיסול הנהוגות בתעשיית הרצח בישראל? המצג התמים - המאפשר לצייר את הקורבנות, כאילו יד הגורל המר רודף אותם, ולא ידי אדם זדוניות... והקורבנות התמימים נופלים בפח המצג התמים ומאמינים שהם אשמים בגורלם...
הסמרטוטה מירית לויט, בעלת הבניין ברופין 40 ת"א, בהתקף פסיכוטי
מרס 2016, זה החודש הרביעי מאז התחלתי לבצע בכוחות עצמי ועל חשבוני, עבודות שיפוץ להחזרת המצב לקדמותו של חזית הבית, לאחר שבעלת הבית, מירית לויט, הסמרטוטה, זרתה הרס וחורבן, עקרה עצים שטיפחתי שנים רבות, ניפצה עציצים וזרקה הכל לזבל, ניסרה את המעקה שלי, הרסה את השביל שהוביל לדירתי, ותכננה להפוך את המקום למוסך. הגשתי תלונה במשטרה וניהלתי מלחמת חרמה נגד המזימה השטנית הזו, שנועדה לחסל אותי... התוצאה, שאני נאלצת לבצע את עבודות שיפוץ ההרס לקדמותו בעצמי ובכספי, ואני עושה זאת בשלבים וביסודיות, כשכל הזמן אני סובלת מהתנכלות והטרדות זדוניות מידי שכניי הפועלים בשליחותה של בעלת הבית, ומידי אנשים זרים, ואף חוויתי תקיפה, בגינה הגשתי תלונה במשטרה.
***
בדירה הצמודה לדירתי, גרה בעבר, כמוני בדמי מפתח, גב' אסתר רבינוביץ' ז"ל, ניצולת שואה, שנרצחה בדם קר, ע"י נאצים יהודים במדים, ולא במקרה אני מצאתי את גופתה.
ענת רינגשאו שכנתי הפרחה ברופין 40 ת"א בהתקף של טירוף
כל הדיירים שנכנסו להתגורר בדירה הזו, לאחר מותה, נשתלו כשכניי, ע"י חברת החקירות העוסקת בחיסולי ובחיסול משפחתי, והם נכנסים לתוך חיי באופן שיטתי ומאורגן, כשמירית לויט הסמרטוטה מפעילה אותם, לפעול נגדי בשיתוף פעולה של שוטרים עבריינים מתחנת לב ת"א, לשעבר תחנת ירקון, בתמורה לטובות הנאה.
כיום מתגוררת בדירה הזו, אחת בשם ענת רינגנשאו, פרחה מצויה המגדלת בגפה את בתה היחידה, מאז הייתה בת שנה וחצי, כיום הילדה כבת 6 שנים... בתה דומה לה, כשתי טיפות מים.
שכנה זו, נשתלה כשכנתי, ע"י חברת החקירות העוסקת בחיסולי ובחיסול משפחתי, ויש לי יסוד להאמין, שהינה פקידת סעד.
***
. בתאריך 14.3.2016, בעודי משפצת את הפוגרום שזרתה בעלת הבית בחזית קומת הקרקע, בדיוק כשאני משפצת את חזית דירתה של ענת, קיבלתי הודעה טלפונית מרפ"ק אושר צדקה, להגיע למחרת לתחנת לב ת"א, לחקירה... ואז התברר לי, כי נפתח נגדי תיק מס' 182625/15 שעניינו חרא... שכנתי ענת התלוננה נגדי במשטרה, שאני מחרבנת בפתח ביתה...
מסתבר, שכל מטורף בעל מוח סוטה ומניעים אפלים, יכול להגיש תלונה פרווטית במשטרה נגד אדם תמים, לבזותו ולפגוע בשמו הטוב ובכבודו, מבלי שיצטרך לספק ולו בדל ראייה... והמשטרה ממהרת להטריד את הקורבן התמים בחקירה הזויה על חשבון כספי הציבור...
זה סוג האנשים והשוטרים שמקיפים אותי...שהופכים את חיי לגיהינום... ואותם אני שורדת מזה כ-30 שנה.
***
האירוע הפרוורטי הבא, התרחש בנובמבר 2015... ויש בו כדי ללמד על הטירוף השולט בבית בו אני גרה, ברופין 40 ת"א, מאז נכנסה היורשת מירית לויט, להתגורר בבניין... להלן: הסמרטוטה.
בעקבות סתימת ביוב, שבדיעבד מתברר הייתה יזומה, הביאה הסמרטוטה, סמרטוט כמוה, שיפתח את הסתימה.
יצוין, כי תמיד כשהסמרטוטה מירית לויט מעסיקה משפצים, היא מפעילה אותם נגדי, ואני עוברת מידם התעללויות מבית מדרשו של השטן.
מאחר שכך, החלטתי להסתגר בביתי במהלך עבודת פתיחת הביוב, שהתבצעה בצמוד לדלת הכניסה לביתי.
זירת האירוע
כשרעשי העבודה נדמו, יצאתי לראות מה המצב, כדי לנקות... שכן, זה עניין שבשגרה... לאחר כל שיפוץ שהסמרטוטה מירית מבצעת, אני זו שתמיד מנקה ומפזרת את הפוגרום.
***
בשנייה שפתחתי את דלת ביתי, שמעתי מאחוריי, את השכנה ענת המתגוררת בדירה הצמודה לדירתי, גם פותחת את דלת ביתה, ואחוזת תזזית החלה לצעוד, כשהיא ממהרת להקדים אותי אל תא הביוב. עיניה היו מכוסות במשקפיים כהות שהסתירו את עיניה, ליד תא הביוב היא נעצרה והחלה לצעוד קדימה ואחורה בחוסר שקט.
התעלמתי, וניגשתי לבדוק את מצב הזוהמה, שעלי לנקות, ואז לפתע, הופיעה מירית הסמרטוטה, וניצבה מולי, ולצידה עמדה ענת, כעבד נרצע, מוכנה לשתף עמה פעולה ככל שהם קבעו מראש... לציין, כי עם הגעתה של מירית הסירה ענת את המשקפיים הכהות מעל עיניה...
הבנתי, שאני הולכת להיות מותקפת, אך לא יכולתי לעלות על בדל דעתי כמה נמוך זה יהיה הפעם, ובכל מקרה, היה ברור לי שענת גויסה לאירוע הזה בתפקיד של עדה.
***
ליד תא הביוב הייתה מונחת ערימת זוהמה שחורה שהוצאה מהביוב, שהכילה בין היתר, גושי אבנים ומגבונים לחים.
לפתע, הסמרטוטה מירית, פנתה אליי בהצביעה על ערימת הזוהמה שהוצאה מהביוב ושאלה אותי: "את זורקת לביוב מגבונים לחים"? השבתי לה:" לא אני... את זורקת... הלכלוך הזה מגיע מלמעלה מהקומה האחרונה".
הסמרטוטה חזרה על אותה שאלה עוד מספר פעמים ואני השבתי לה את אותה תשובה בכל פעם.
לאחר מכן היא פנתה אל ענת ואמרה לה: "אני אצלם את זה"... ענת הכלבה הנאמנה, הנהנה בראשה... כן כן... ומירית שלפה מצלמה שהכינה מראש, וצילמה את ערימת החרא השחורה שהוצאה מהביוב.
לאחר שהרביצה 2 תמונות מזויות שונות של ערימת החרא, פנתה הסמרטוטה מירית לויט אל ענת הפוסטמה ואמרה לה באופן שגם אני אשמע... בשבוע הבא יבואו להחליף את הצנרת...
אז התערבתי ואמרתי... לפחות שינסרו את השורשים לאורך הצנרת...
הסמרטוטה השיבה לי בהבעת פנים נוכלית: כל מה שיהיה לאורך הצנרת ינקו.
אז שאלתי אותה: הם כבר הלכו?... אני יכולה כבר לנקות את הלכלוך הזה?...
מירית הנהנה בראשה והשיבה בלחש: כן.
אז הלכתי להביא כלים לאיסוף הזוהמה... ובשלב הזה גם מירית וענת התפזרו כל אחת לביתה.
***
האירוע הזה, הזכיר לי, אירוע מלפני מספר שנים, שאז הוזמנתי לחקירת חרא במשטרת מרחב ירקון כשעדיין פעל במשכנו הישן, ברח' הרכבת 14, בת"א... מגישת התלונה אז הייתה הסמרטוטה, מירית לויט, שטענה נגדי, שאני גורמת נזק לבניין, בכך שאני סותמת את הביוב בבניין עם בקבוק פלסטיק של מי עדן...
את החקירה החולנית הזו ניהלה קצינה זונה בשם רות חזום.
אציין, כי כדיירת בקומת קרקע נמוכה, עד להחלפת תא הביוב בחצר האחורית, שבוצע בשנים האחרונות, כל סתימת ביוב, הציפה קודם את דירתי, וכך תמיד אני נשאתי בהוצאות פתיחת הסתימות התכופות שהרסו את חיי...
לכן, מיהרתי להתייעץ עם עו"ד המתמחה בחקירות משטרה, שעניינן חרא, והוא הרגיע אותי... בהסבירו לי, כי לא כל תמונת חרא משמשת להגשת תלונה במשטרה... ידוע, כי תמונות חרא משמשות גם למימוש פנטזיה אצל נשים בודדות רבות הסובלות מחזות דוחה, ופיתחו סטייה, לאונן מול תמונות של חרא, ורק כך הן מגיעות לאורגזמה...
***
בסרטון הרצ"ב בעלת הבית מירית לויט, בהתקף פסיכוטי, מסבירה לי, שההרס שהיא זורה ברכושי הוא לטובתי, וזוממת לשדוד ממני את רכושי הפרטי כולל זכויות זיקת הנאה שיש לי על השטח בחזית ביתי, כמו גם על כל חלקי הבית הפנויים...
כמה טוב שהאינטרנט נכנס לחיינו... שנים רבות התקשיתי להתיידד אתו, אבל לבסוף זה קרה... עד אז כתבתי לאחי מכתבים מודפסים על נייר לכתובתו דאז באשדוד, שברח' אבא הילל סילבר... היום הוא גר בבאר שבע, ליד בנו רן, שנולד לו מאשתו הראשונה, אנה...
לאחי יוסי, בן נוסף, עומר, מאשתו השנייה, עדנה, שגם ממנה התגרש... המתגוררת באשדוד, והבן עומר מתגורר בראשון לציון...
בדיעבד הבנתי, כי אשתו הראשונה, אנה, ואשתו השנייה, עדנה, נשתלו לו.
אחי מעולם לא חיזר אחר נשים... "חברים" היו מסדרים לו... והוא לא הבין שאותם "חברים" אינם אלא גורמים זדוניים שנשתלו לו ע"י חברת החקירות שעוסקת בחיסול משפחתנו, שתפקידם לשתול לו את הנשים בחייו...
***
אבא שלנו, דב, עבד כמחסנאי באלת"א, קודם בלוד ואח"כ באשדוד.
כשאחי יוסי השתחרר מהצבא הכניס אותו אבא לעבוד באלת"א והוא התקבל לאגף הנדסה...
גם אני עבדתי באלת"א תקופה קצרה, שאסכם אותה כמו את כל מקומות העבודה שהיו לי... סיוט.
***
ציפי, אחותנו הקטנה, עדכנה אותי שיוסי עבר אירוע מוחי... אך איני יכולה לבקרו... יוסי, ובנו הבכור, רן, ניתקו איתי את הקשר... רן מפחד מפני "האנשים הרעים", כפי שהגדיר אותם... וכך גם עומר, הבן השני, הזיכרון שלי מגיע עד היותו כבן שנתיים... כשפתחתי פרופיל בפייסבוק לפני כ-6 שנים, ניסיתי להציע לו חברות, והוא מחק אותי פעמיים...
